התכשיטים שנגנבו אינם עוד חפצי יוקרה נוצצים, אלא פריטים הנושאים את המורשת של בית בונפרטה ושל תולדות האימפריה הצרפתית: שרשראות יהלומים, אבני ספיר ורובי, יצירות שיצרו מיטב צורפי אירופה של המאה ה־19 עבור משפחת המלוכה והטקסים הרשמיים שהגדירו כוח, הון וסמכות. ערכם הכלכלי מוערך ביותר מ-100 מיליון אירו, אבל חשיבותם גדולה לאין שיעור מהמספר שניתן להצמיד להם - אלו חפצים שיש להם תפקיד בתודעה הלאומית, בדימוי התרבותי של צרפת ובהיסטוריה חזותית שנבנתה בקפידה.
השודדים, שתועדו במצלמות האבטחה כשהם יוצאים מהאולם באותה שלווה שבה נכנסו, כמעט בלי להרים מבט, דחקו את המשטרה לחקור את החשש שהולך ומתחזק: מישהו נתן להם מידע מבפנים. התנהלותם מצביעה על היכרות מעמיקה עם סדרי העבודה בשטח, עם מיקומי המצלמות ועם רגעי החולשה של מערכת האבטחה. במקביל, הולכות וגוברות הערכות בעולם פשעי האמנות כי מדובר בשוד שהוזמן מראש בידי אספן פרטי עשיר, שמעדיף יצירות בעלות הילה היסטורית - גם אם איש לא יראה אותן שוב.
בעיתונות הצרפתית מתלבטים אם לתאר את האירוע כהשפלה ביטחונית או כ“שוד המושלם”, אבל ברור שמה שקרה בלובר אינו רק פשע יוצא דופן, אלא תזכורת לכך שהמורשת שאנחנו חושבים שמוגנת היטב מאחורי זכוכית ומצלמות יכולה להיעלם ברגע, ושסיפורי עבר שחשבנו שהקפאנו בזמן ממשיכים להיות פגיעים בעולם שבו אמנות, הון וכוח שמתערבבים כל העת.
לקריאה נוספת על איך השוד התרחש - The Guardian
לקריאה נוספת אודות התכשיטים הגנובים - Vogue
(מבין האוצרות הגנובים: התכשיטים של אז'ני דה מונטיז'ו, אשתו שלנפוליאון בונפרטה. פרטי היצירה: פרנץ קסבר וינטרהלטר, הקיסרית אז׳ני, שמן על בד 92.7×73.7 ס״מ. מוזיאון המטרופוליטן, ניו יורק)
