יצירתה הידועה ביותר, (1974–1979), מוצגת כיום במוזיאון ברוקלין ונחשבת לאבן דרך בהיסטוריה של האמנות הפמיניסטית. המיצב, העשוי משלושה שולחנות בצורת משולש, כולל 39 מקומות ישיבה המוקדשים לדמויות נשיות מיתיות והיסטוריות; מקליאופטרה ועד המלכה אליזבת הראשונה, ומציב במרכזו את רעיון ההכרה והנראות של נשים בהיסטוריה האנושית.
תערוכתה החדשה מוצגת כעת בתל אביב בשני מוקדים:
באגף החדש של מוזיאון תל אביב לאמנות מוצגת שמיכת טלאים רחבת היקף - עבודת טקסטיל המשלבת אריגה, הדפס וטקסט, לצד ביתן אינטראקטיבי המזמין את הקהל להיכנס, להשיב על שאלות ולהפוך לחלק פעיל מהיצירה עצמה. העבודה נוצרה בשיתוף פעולה עם נדיה טולוקוניקובה, סולנית קולקטיב Pussy Riot שאף נכלאה בעבר ברוסיה עקב פעילותה האקטיביסטית. העבודה משמשת כמעין מניפסט חזותי קולקטיבי המרחיב את שאלת מקומן של נשים בעולם ובאמנות. כאן אפשר לראות חלקים מהעבודה כרקע לשיחה בין שיקגו ובין טולוקולניקובה יחד עם האנס אולריך אובריסט, המנהל האמנותי של גלריות Serpentine בלונדון.
מוקד התצוגה השני והרחב יותר הוא במרכז תל אביב, בקרן לאמנות נסימה לנדאו, אשר מציגה מכלול מגוון מעבודותיה של שיקגו; הדפסים, עבודות טקסטיל, וידאו ורישומי הכנה למסיבת ארוחת הערב, ובהם גם יצירות חדשות לצד עבודות מוקדמות שמעולם לא הוצגו בישראל. שילובן של שתי התצוגות מעניק מבט מקיף על יצירתה של שיקגו, על השפה שפיתחה לאורך עשורים, ועל הדרך בה היא ממשיכה להניע שיח חיוני על אמנות, מגדר וזיכרון תרבותי. זוהי תערוכה איקונית וחסרת תקדים, שזהו אינו עניין של מה בכך שהצליחה להתקיים באקלים הנוכחי.
מתוך התערוכה: לו נשים היו שולטות בעולם?, קרן האמנות נסימה לנדאו
בקולקציית תצוגת העילית אביב-קיץ 2020, בית האופנה דיור (Dior) הציגה שיתוף פעולה יוצא דופן עם האמנית. יחד, הם יצרו חוויה אמנותית עוצמתית שחיברה בין אופנה, היסטוריה ואקטיביזם נשי. התצוגה נערכה תחת כיפת אוהל ענק בצורת רחם, שעוצב על פי חזונה של שיקגו, ובתוכו נפרשו שמלות מלאות עוצמה בהשראת האלילות הנשית והפולחן הפמיניסטי. המסר היה ברור: לשוב ולשאול כיצד נראית נשיות בעולם שנכתב ברובו מנקודת מבט גברית. שיתוף הפעולה ביטא דיאלוג אמיץ בין אופנה לאמנות, בין המסורת לקול הנשי החדש, והפך לאחד הרגעים הזכורים והמדוברים בתולדות תצוגות האופנה של דיור.
לצפייה בתצוגה
