האם להעדיף השקעה עם מיסוי נומינלי או ריאלי?

​​במכשירי השקעה כמו פיקדון בנקאי מחויבים משקיעים במס נומינלי של 15%, בעוד שבמכשירי השקעה כמו קרנות נאמנות מחויבים במס ריאלי של 25% מה ההבדלים בין הסוגים ולמה לעתים נעדיף דווקא את הריאלי – למרות שלכאורה הוא גבוה יותר.

כל משקיע מעוניין לשלם את המס הנמוך ביותר על הרווח מהשקעתו ולפיכך יעדיפו משקיעים רבים לא פעם אפיק השקעה שהמיסוי עליו הוא הנמוך ביותר. בישראל יש שני סוגים של שיעורי מס על אפיקי השקעה שונים, 15% או 25%, אך לא  ניתן להסתכל על המספר לבדו, אלא צריך להבין אם מדובר במיסוי ריאלי או נומינלי – שכן ההשלכות של כך הן דרמתיות.

הנושא הזה התחדד בתקופה האחרונה לאור התשואות הנמוכות באפיקי השקעה שונים (על רקע הריבית הנמוכה במשק) וכן על רקע תיקון 190 הקשור בהסדרת עיוותים בחיסכון הפנסיוני. התיקון הזה נוגע להפרשות עובדים לקופת גמל ובאפשרות שיש להם למשוך את הסכום כקצבה (ללא מיסוי) או כסכום חד פעמי (הוני), אז מוטל עליו מיסוי נומינלי של 15%. האם מדובר כאן בהטבת מס ששווה לנצל ולהעביר לקופת גמל כסף מאפיקי השקעה עם מיסוי ריאלי (כמו קרנות נאמנות) רק בגלל ששיעור המס נמוך יותר (15% לעומת 25%)?

כדי לענות על השאלה צריך להבין את הקשר בין ריבית נומינלית לבין ריבית ריאלית. ריבית נומינלית היא שיעור הריבית המשולם במכשירי השקעה לא צמודים, כמו למשל פיקדון בנקאי, הניתן בריבית ידועה מראש. כדי להשוות את הריבית הזו לפיקדון או תוכנית חיסכון צמודת מדד נדרשת "שפה משותפת", המכונה ריבית ריאלית. הריבית הריאלית היא הריבית שמקבל החוסך מעבר לשיעור ההצמדה למדד (אינפלציה).

איך משווים בין השניים? זו שאלה בעייתית, כי שיעור האינפלציה בשנה הקרובה אינו ידוע לאיש. כלומר, יש כמובן יעד אינפלציה או תחזיות אינפלציה שמפרסמים גופים שונים במשק (בנקים ובתי השקעות בעיקר), שלפיהם ניתן לנסות ולהעריך בכמה יעלה מדד המחירים לצרכן בשנה מסוימת, אך רק בדיעבד נדע בדיוק כמה היתה האינפלציה. לא מעט פעמים יש הבדלים גדולים מאוד בין היעד הממשלתי או בין התחזיות של הבנקים לבין הנתונים בפועל.

כך לדוגמה אם בשנה מסוימת האינפלציה היתה 2% והרווח מהשקעה מסוימת הוא 5%. אם מדובר באפיק עם מיסוי נומינלי (15%) שיעור המס יהיה 0.75% כי הוא מוטל על הרווח המלא. מנגד, אם מדובר באפיק עם מיסוי ריאלי (25%), התשלום הוא רק על הרווח בניכוי האינפלציה (כלומר על רווח של 3%), כך ששיעור המס בפועל יהיה זהה לשיעור הנומינלי – 0.75%.

אם האינפלציה תהיה למשל 3% והרווח מההשקעה יהיה 6%, בהשקעה עם מיסוי נומינלי שיעור המס יהיה 0.9%, בעוד שבהשקעה עם מיסוי ריאלי שיעורו יהיה 0.75%.

ההתלבטות הזה גדלה עוד יותר כאשר האינפלציה במשק היא שלילית, כמו שהיה בשנים האחרונות. בשנת 2015 היתה האינפלציה בישראל מינוס 1% וב-2014 היא הסתכמה במינוס 0.2%. בחישובי מס, כאשר האינפלציה שלילית, אז מתייחסים אליה כאפס. כלומר אם האינפלציה היתה מינוס 1% וההשקעה הניבה רווח של 3%, שתי שיטות המיסוי יחושבו על הרווח כולו, כך שהשקעה עם מיסוי נומינלי של 15% תהיה עדיפה.

ואולם, ההיסטוריה של המשק הישראלי מלמדת כי בכל שנותיו (מאז שהלמ"ס עוקבת אחר הנתונים מ-1951) היו רק 5 פעמים שבהם היתה בישראל אינפלציה שנתית שלילית. זה היה בשנת 2000 (המשבר העולמי של התפוצצות בועת הדוט.קום), בשנת 2003 (כשהמשק הישראל היה במשבר גדול), בשנת 2006 ובשנים 2014 ו-2015. להבדיל מבעבר, בשנתיים האחרונות הסיבה העיקרית לאינפלציה השלילית היא ירידת מחירי הנפט בעולם לצד צעדי הממשלה להקטנת יוקר המחייה ולא משבר כלכלי.

העובדה שאינפלציה שלילית היא תופעה נדירה יחסית במשק הישראלי, גורמת לכך שיש להיזהר מלהעדיף באופן אוטומטי השקעה עם מיסוי נומינלי על פני מיסוי ריאלי – גם בהשקעות לטווח קצר, אך במיוחד בהשקעות המיועדות לטווח ארוך (זאת בלי כל קשר לשיקולים שיש לנו בנוגע לאופי ההשקעה עצמה).
אין ספק שבניהול נכסים לטווח קצר (להבדיל מהשקעות לטווח ארוך כמו פנסיה), ההתלבטות עבור המשקיע היא גדולה. במקרה כזה מי שעשוי לסייע בהתמודדות הוא מנהל תיקים, אשר לרוב מנהל את תיק ההשקעות תוך התחשבות בשיקולי מס בקנייה ומכירה של נכסים שונים ובחינה כוללת של סך הנכסים המנוהלים דרכו.

 

 

 

 

ים?

 

כלים נוספים

כשהריבית אפסית ומחירי הנדל"ן גבוהים – תכנון פיננסי הוא הכרחי! לבעלי סכום נזיל של 300,000 ₪ ומעלה

למידע נוסף